Suzanne (מפרסם בשנית לזכרו של לאונרד כהן)

סוזן מזכירה לי את סורנטו. שתים-עשרה שנים עברו מאז שנגעתי… באולימפוס, בעצם בהר הגעש וזוב אליו הייתי קרוב, אז, בשנת 1998.

הדרך לסורנטו הובילה אותי מפיניקס אריזונה שם עבדתי במשך שנה. חזרה במטוס אלעל לתל-אביב ומשם למחרת לאיטליה. נחיתה ברומא.

מדפדף עכשיו באלבום התמונות, הנה תמונת הקולוסיאום, תמונת הוותיקן ורחובות עמוסי היסטוריה. הדרך מרומא לסורנטו התחילה ברכבת מהירה המובילה אותי לנאפולי ומשם לסורנטו. ההרצאה נועדה ליום שישי, לסיום הכנס הבינלאומי שעסק בהצגה של זרימה. המונית הובילה אותי בסמטאות העיר אל עבר המלון הצופה אל המפרץ ואל מעגן הסירות.

213304241

כל זה קרה, רק שנתיים מאז בישרה המכונה שהחיים שבריריים, שמחר לא תמיד מוביל למחרתיים. ואפילו שאסר הרופא לנסוע למקום החם בתבל, למדבר שורץ העקרבים הצהובים, לאריזונה, נסעתי.

וכשהמפרץ היה פרוש לרגלי הרגשתי שגברתי על הכל. ובעוד כמה ימים אופיע בפני באי הכנס ואומר להם שפיתחתי תיאוריה חדשה. שם ההרצאה:

The Realex Space – a new method to describe the universe

קצת יומרני לאדם שעדיין לא סיים את התואר הראשון להגיע למגדל השן ולהפריח בלון באוויר. אבל התקציר ששלחתי התקבל, למורת רוחה וחוסר התמיכה והאמונה של א., ואני בקרוב אעמוד מולם.

התמקמתי בחדרי, פתחתי את המחשב הנייד שקניתי ברומא בעל מערכת ההפעלה והמקלדת האיטלקית והתחלתי להכין את ההרצאה. היו לי כבר כמה חלקים מוכנים מהתקציר והמאמר ששלחתי לפרופ' קרלומגנו מארגן הכנס, אבל הייתי צריך לכתוב ולערוך הכל במצגת ה- power point. הוספתי מספר הדגמות מהתוכנה שפיתחתי וסיימתי את ההכנה. לצערי העבודה על המצגת מנעה ממני לצאת לטיול שאורגן לאי קפרי הסמוך.

באחד הערבים יצאתי לטייל ברחובות סורנטו, עיר מקסימה ביופיה. קניתי מתנות לילדים ומטריה ל-א., מטריה נהדרת, בלחיצה היא נפתחת ובלחיצה נוספת נסגרת.

כמו החיים, בלחיצה הם נפתחים ובלחיצה נסגרים…

התקדמתי לאורך השדרה הראשית ושם פגשתי את Suzanne. היא מתנגנת עכשיו באוזניי והזכרונות מציפים שוב כמו גלים על החוף שאני מבקר בערבים בשנה האחרונה מאז…

חזרתי למלון עם כל המתנות לילדים ול-א., ועם  Suzanne של ליאונרד כהן, בשבילי. גם אז, מנגינה נוגה שבקעה בזמן שהייתי מטפס כמו מטפס הרים אל עבר האולימפוס הפרטי שלי. אני זוכר שהתקנתי את המחשב הנייד, האיטלקי, שרומא טבועה בו, על השולחן הקדמי בפני באי הכנס ושנקראתי להציג את דברי ולהציגם על גבי המסך. ובסוף הצגתי את משוואות לורנץ כפי שהופיעו באלגוריתם שפיתחתי וההתמונות הצבעוניות רקדו להן על המסך במעין ריקוד מחזורי עד לסיום הגבולות שנתתי להן.

ירדתי מהבמה. צריך לרדת מהאולימפוס.

ועכשיו אני כאן שואל את עצמי האם כל זה היה שווה או שהיה זה מהלך שווא. מהי משמעות, מהם החיים, ומהם משמעותם? האם להתחיל שוב זו המשמעות? האם המחזוריות כמו שקיבלתי בפתרון משוואות לורנץ?

 

חוזר בטיסה לישראל. המחשב הנייד פתוח לפני, הרגשה טובה, אף הפטנט על האלגוריתם התקבל בארץ ובארה"ב.

 

שתיים עשרה שנים מאוחר יותר.

ושוב…. Suzanne.

 

 

אודות David Gross

Inventor
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על Suzanne (מפרסם בשנית לזכרו של לאונרד כהן)

  1. חזרת לכתוב, איזה יופי, והתמונה נהדרת

  2. Intsi הגיב:

    תודה רבה. שמחתי לקבל את תגובתך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s