בני ב.

קוראים לו בני. בני היה שחקן שש-בש מעולה. הוא היה אלוף בשש-בש. מה חיילים עושים בזמן ההפוגות? – משחקים.

הוא אהב לנצח והיו לו טקטיקות משחק שכללו אמצעים שאפילו הרמטכ"ל ואלוף הפיקוד, ידידי מהמושב בו גרתי לא מבינים.

ועברו מאז שנים רבות, מאז ששחקתי מול בני ב.

הוא טען ששיטתו מבוססת על הפלנקס המקדוני, דבר שהעצים את משחקו, אבל הוא ידע גם לפעול בצורה פסיכולוגית נגד יריבו במשחק. כלומר יכולתו

הגבוהה במשחק השתלבה עם שכנוע פסיכולוגי שאתה נלחם מול אויב אכזר וקשה, אחד שמשחק לפי טקטיקה טובה מזה אלפי שנים.

ואחרי מהלך טוב הוא היה חוזר ומשנן: "זה הפלנקס המקדוני". בנימת דיבור מזלזלת שבא לך להכניס לו מכה הגונה ובודאי לנצח במשחק.

פלנקס, מתוך ויקיפדיה

 

 נזכרתי בבני כאשר ראיתי את התמונה של אותו קצין המכה בפניו של צעיר מדנמרק. נזכרתי גם בשירותי בשטחים.

איך משתלבות שתי תמונות אלה? של שימוש בטקטיקה צבאית מלפני 2500 שנים, שהיתה בשימוש צבאות אויב במשך 2300 שנים (עד המאה ה-19 שלאחר הספירה) עם תמונת צבא מודרני שיש לו צוללות ומטוסים והוא הצבא העשירי בחוזקו בעולם?

השילוב הוא שמפקדינו כיום לא מבינים בטקטיקה צבאית!!!! כן פשוט לא מבינים.

כאשר שני צבאות יריבים נעמדים למלחמה זה מול זה, למשל בפינוי מפגינים היום, צריכה להיות טקטיקה בכדי להדוף את צבא האויב.

מתוך ויקיפדיה, שוטרים איסלנדיים. צילום: Jakob Sigurðsson

 

 מסתבר שישנה יחידה ישראלית שמתמחה בזה, אילו שוטרי (או לוחמי) היס"מ. יחידת הסיור המשטרתית שתפקידה כולל גם פיזור הפגנות. ליחידה הזו ישנם אמצעים מיוחדים וכוח מיומן לפיזור הפגנות.

אז או שיתנו לחבר'ה האלה לפזר את ההפגנות, וגם בשטחים, או שיקימו יחידות צה"ליות כאלה. לא צריך הרבה יחידות כי הן יכולות להיות מוטסות.

מקווה שתוקם במהרה, כי תמונת פשלה אחת שווה אלף מילים.

 

 

 

---

 

אפריל 2014

 

סיימתי לקרוא עכשיו את הספר "דוד וגולית, איך להפוך חולשה לכוח" של מלקולם גלדוול ונזכרתי בפוסט הזה שכתבתי על בני ב. ושהתאכסן בטיוטה.

גם המקרה האחרון של החייל מהנח"ל קשור אליו.

המוטו של הספר הוא איך חלשים מנצחים. איך דוד ניצח את גולית שהיה הר אדם לבוש שיריון קשקשים ומצויד בחרב חדה ובחנית מיוחדת לטווח קצר עם ידית עבה. הידית היתה מחוברת בחבל ללהב שמשקלו "שש מאות שקלים ברזל". ומולו התייצב רועה צאן עם קלע וחלוקי נחל. "בצבאות העתיקים היו שלשה סוגי לוחמים. ראשונים היו הפרשים – גברים חמושים על סוסים או מרכבות. אחר כך באו החיילים הרגליים לבושים בשיריון ונושאים חרבות ומגינים. ואחרונים היו לוחמים נושאי הטילים שהיום היו נקראים ארטילריה : קשתים,וחשובים מכולם הקלעים" (שם, עמ' 17).

השימוש בקלע ובקליעי אבן הצריך זריזות וניסיון רב. אבל בידיים מיומנות היה הקלע נשק רב עוצמה. דוד רץ אל עבר גוליית, כך נוספה לקלע מהירות התחלתית גבוהה ופגע בעוצמה בראשו. גולית שהיה גבוה מאוד ובעל משקל רב הכולל את כל השיריון שעליו, בנוסף לעוצמת פגיעת הקלע, גם נחבל ראשו בקרקע.

סיפור דוד וגולית הוא הפרק הראשון של הספר. אבל זה לא הפרק היחיד שיש לו הקבלה לתקופתנו ולמלחמה בפלסטינאים.

אחד הפרקים הנוספים בספר מתאר את מאבק השחורים בארה"ב לשיוויון זכויות. מרטין לותר קינג ועוזריו עשו שימוש בילדים ונוער לשם עימות עם השוטרים. הם הוציאו מאות ילדים מבתי ספר לשם עריכת הפגנות והתקלויות עם השוטרים. באחת ההפגנות השתתפו 1500 ילדים. נשמע מוכר..לא?

בשנת 1963 כאשר הגיע מרטין לותר קינג לברמינגהם, אלבמה, התנועה שלו היתה במצב גרוע. קודם לכן הוא ניהל הפגנות נגד ההפרדה בין שחורים ללבנים במשך תשעה חודשים אבל ללא הצלחה. היה זה באולבני ג'ורג'יה.

אבל ב-3 למאי 1963 התפרסמה התמונה החשובה ביותר בתולדות המאבק לזכויות האזרח בארצות הברית. היה זה צילום של ביל האדסון צלם אסושיאטד פרס. האדסון היה בברמינגהם, אלבמה, כאשר פעילים של מרטין לותר קינג נאבקו במפקד המשמר האזרחי הגזעני של העיר. התצלום הראה כלב משטרה תוקף נער בן עשרה ששמו וולטר גדסדן שבעצם רק צפה במצעד. גם היום התצלום הזה יכול לזעזע.

 

 

מתוך ויקיפדיה

התצלום התפרסם כבר למחרת בניו יורק טיימס על פני שלשה טורים בראש עמוד השער של עיתון יום ראשון, וכך עשו גם עוד עיתונים חשובים בארה"ב.

הנשיא קנדי ראה את התצלום בבית הלבן ונחרד, דנו בעיניינו של התצלום בקונגרס. במשך שנים נלחם מרטין לותר קינג בנושא זכויות האדם אבל התצלום הזה היה זה שפילס את הדרך לחקיקת "חוק זכויות האדם מ- 1964".

ההבדל בין ההצלחה בבירמינגהם, אלבמה, לכישלון באולבני ג'ורג'יה, היה השוני בין מפקדי המשטרה בשני המקומות. בעוד שאלבני היה מפקד סבלן, הרי שבבירמינגהם היה מפקד גזען. אותו כוח שהתבטא בשימוש בכלבים לתקיפת המפגינים או בצופים במצעד, היה זה שבדיעבד גרם להכרעת הקרב לטובת השחורים.

אז כפי שכתבתי בחלק הראשון, ואני מצדיק את התנהלות החייל מהנח"ל, צריכות להיות הנחיות ברורות למקרי פרובוקציות מצולמות שיוצרים הפלסטינאים,

כי אבן ומצלמה הם כלי נשק.