היום התפרסמו בעיתונים בעולם כתבות אודות פטירתו של דאג אנגלבארט ממציא העכבר למחשב. דאג אנגלבארט זכה בקרדיט משותף
עם עובד שלו בשם ביל אינגליש על הפיתוח הראשון של העכבר. כתבה שפורסמה ב- BBC מספקת הצצה נוספת על העכבר שפיתחו בקטע וידאו המתאר את פעולת העכבר.
בסוף שנת 1996 עזבתי את מקום עבודתי והתחלתי בפיתוח מספר פרויקטים. הפרויקט הראשון היה פיתוח עזרים לימודיים בתחום המתמטיקה לילדים ונוער. אז עוד היתה תקופת הבדידים. פיתחתי מספר תוכנות, וכשהראיתי אותן למרכזת המדע והטכנולוגיה לגיל הרך שבמשרד החינוך, היא הציעה שאצטרף אליהם. לאחר שהייתי פעיל מידי בכנס שערכו בשלומית שבצפון, ירדתי מהעניין.
ומה היה בכינוס? ובכן, אחת ההרצאות דנה בהקניית מושגים מתמטיים. בהרצאה שלאחריה הם הציגו תוכנית חדשה אבל הם עירבו מספר מושגים ביחד, בניגוד לנאמר בהרצאה הקודמת. ואני… שללתי את התוכנית. זו היתה תוכנית דומה למושגים שבבדידים.
לבדיד יש גם אורך וגם צבע, כלומר שני פרמטרים. אבל הוא מיצג גורם אחד שהוא מספר. לכן מתבלבלים.
שהרי ניתן להבחין שבדיד אחד ארוך יותר מהשני, וזה מיצג מספר גדול יותר. אבל מנגד אפשר לזכור לדוגמא שבדיד אדום שקול למספר 2, וילד יכול לבקש שיתנו לו בדיד אדום או שיתנו לו כתום, והצבע מיצג עבורו מספר שונה.
לו היו הבדידים בצבע אחיד, הכל היה בה על מקומו בשלום. העניין ירד ופניתי לבקשת מענק מהחממה הטכנולוגית שבשדה בוקר. אני זוכר איך הייתי נסחב עם מחשב ביתי ומסך ענק CRT מאחר שלא היה ברשותי מחשב נייד, הן לשדה בוקר והן קודם לתל-אביב למשרד החינוך.
לאחר שהובטח לי על ידי מנהל החממה (לצערי הוא נפטר בשנת 2006 בגיל מאוד צעיר, בשנות החמישים לחייו) שיאשרו לי את הפרויקט, הם חזרו בהם מההבטחה. ואני, שהבחנתי שאחד הפרויקטים שאושרו שם הוא מכשיר מסאג' פשוט, חזרתי לביתי ותוך חצי שעה הכנתי מכשיר מסאג' דומה בעזרת
מברגה חשמלית ועוד כמה חלקים קטנים… 🙂
אבל באותם חודשים ספורים שהייתי איתם בקשר פיתחתי עוד שלוש המצאות. המצאה אחת היתה עכבר ייחודי המאפשר גם גלילה וגם לחיצה לשם
הגברת הקואורדינציה של ילדים.
ההמצאה השניה היתה האלגוריתם המתמטי שהופיע רבות בבלוג. וההמצאה השלישית היתה קו שבר מסוים במנטיסה (צג) של מחשבונים.
חשבתי לרשום בקשה לפטנט. אבל היו לי מספר המצאות ולא יכולתי לרשום לכולן. עשיתי חיפוש פטנטים וגיליתי שעניין העכבר מטופל רבות, אף על פי שיכולתי לקבל פטנט בשל השימוש המיוחד להגברת הקואורדינציה ואלמנטים נוספים.
בעצם עכבר הגלילה והלחיצה הומצא רק 4 שנים לפני כן בשנת 1993 על ידי אריק מייקלמן, ויצא לשוק בשנת 1995, וללא אלמנט שהוספתי.
החלטתי ללכת על בקשה לפטנט על האלגוריתם המתמטי. אף על פי שניגשתי לעורך פטנטים מהבכירים בארץ בעל תואר דוקטור במדעים, שטען בפני (וגם גבה אז בשנת 1997, בסביבות 750 ש"ח לפגישה שנפגשנו) שלא אוכל לקבל פטנט על האלגוריתם, הרי שקיבלתי גם בארץ וגם בארה"ב.
בכל אופן, מה שלום העכבר? אז הוא שכב לו במגירה במשך הרבה שנים. משנת 1997 עד שנת 2008 כשבני הבכור הגיע לגיל 18 וקיבל זימון לקורס טייס. אז הוצאתי את העכבר מהמגירה וחיברתי אותו למחשב הישן שקניתי באיטליה לפני ההרצאה שהרצאתי שם על התיאוריה שפיתחתי.
והעכבר שב לחיים בכדי שבני יתאמן עליו בשיפור הקואורדינציה בשתי הידיים כפי שעושים במבדקים לטייס (ועדיין יש פעולות נוספות שאפשר לבצע בעזרת העכבר שלי).
אז שיהיה זיכרו של דאג אנגלבארט ברוך. ועכבר המגירה, שינוח גם הוא בשלום עד הפוסט הבא.
עוד לא הוחלט במערכת 
אתה סוגשל מקגייבר, אתה, אינצי…
מקגייבר היתה סידרה מצוינת. היא שודרה כשהייתי מורה בתיכון בכפר חקלאי, והתלמידים כל הזמן שאלו שאלות על התוכנית. עכשיו הם בגרו, עם שניים העושים פוסט-דוקטורט אני עדיין בקשר.
תודה רבה.
לפעמים אני חושב על המחשבה כמה אנחנו לא מודעים לבני אדם שמשפיעים לנו על החיים, ואפילו לא מודעים לשמם. זה עצוב.
נכון מאוד.
השיטה של הבדידים הוכחה ככשלון גורף. אני ככלל לא מבינה למה בכלל השתמשו בה. זו לא שיטה מוכרת בארהב ללימוד מתימטיקה. בארהב לומדים מתימטיקה בשיטה הטובה והישנה. לא כל הזוי מארהב צריך לקבל גושפנקא בארץ.
נכון, בצורתם הנוכחית הם מהווים בעיה.
ומאחר שדיברת על ארה"ב אז ניגשתי לחפש ומצאתי את הספר שבני למד ממנו בכיתה א’ בארה"ב. שלא כמו בארץ, זה ספר רב עמודים כ-500 במספר, ספר צבעוני המכיל גם לימוד מתמטיקה וגם אנגלית, הכול צבעוני ונראה כמו חוברת ציור עם מקומות לצייר ציורים.
הם למדו שם באמצעות מטבעות, פני ניקל ודיים. כפי שאני חושב שלמדו בארץ לפני עידן הבדידים. (מעניין שהמטבע של 10 סנט גבוה בערכו ממטבע 5 סנט אבל הוא קטן ממנו פיסית, מצד שני הם באותו צבע, כך שהילדים מבחינים בהבדל ביניהם לפי המספר שעל המטבע, ולא צבע או גודל שהוא הפוך לערך המטבע).
אינני יודע מדוע המציאו את שיטת הבדידים. הדור שלפני ידע חשבון הרבה יותר טוב. מעניין אם לעוורי צבעים שיטת הבדידים הואילה יותר.
ולגבי ההערה שלך על הדוקטור עורך הפטנטים, הרי אתה יודע מה דעתי עליהם. גם אני נתקלתי בדעות כאלה שלהם אבל בסוף הסתבר שזה נבע מניגוד אינטרסים – תיקי פטנטים נחותים יותר.
כנראה בגלל חוקר שערך מחקר שאומץ אחר כך על ידי משרד החינוך.
קראתי שאחר כך משרד החינוך הישראלי היה הראשון בעולם שאסר על השימוש בבדידים.
אני חושב שגם עיוורי צבעים היו מבחינים בחלק מהבדידים כי היה שם כל ספקטרום הצבעים. להם יתכן שזה דווקא היה בעייתי יותר, כי כשאמרו צבע מסוים, הם ראו אחר. זו נקודה מעניינת (אם הבדידים היו נלמדים עדיין, היה כאן מקום למחקר…).
ראיתי את הכתבה עליו ונחמץ ליבי. מה זה הדבר הזה, השאיר כזו מתנה לאנושות ואיש לא חשב אפילו לתגמל אותו. נורא.
גם נזכרתי בך כשראיתי הכתבה.
אם תיקרא את ’תיקונים של ג’ונתן פראנזן, (קראתי אותו כי אחרי ’חירות’ לא הצלחתי לקרוא שום דבר אחר) ייפקחו עיניך עוד משהו בענייני רישום פטנטים.
דאג אנגלבארט זכה במספר פרסי הוקרה, פרס למלסון-MiT על סך של חצי מיליון דולר, ופרס טיורינג שגם עומד על כמה מאות אלפי דולרים. אבל וודאי שאנחנו שומעים כל הזמן על ג’ובס וגייטס כי זו דרך תקשורתית לקידום החברות שהם עומדים (או עמדו) בראשם.
אבל מי שלא זכה להוקרה היה ביל אינגליש אשר עבד במעבדה של אנגלבארט. הוא זה שהמציא את העכבר ובדו"ח הראשון שהם פרסמו, הוא מופיע ככותב הראשון. בפטנט שרשם אנגלבארט בשנת 1967 על העכבר, שמו של ביל אינגליש בכלל לא מופיע, והוא לא זכה בקרדיט על המצאתו.
תודה רבה על ההמלצה לספר של ג’ונתן פראנזן.
אבל בכתבה שראיתי עליו אמרו שהוא מת חסר כל
הוא לא התעשר כמו ביל גייטס או סטיב ג’ובס, אבל חי טוב, בכל אופן היה בעל תואר דוקטור ומנהל מעבדה עם משכורת נאה. בנוסף זכה בפרסים שציינתי.
מי שלא זכה להוקרה מתאימה היה דווקא ביל אינגליש שעבד אצלו במעבדה, ואף הפטנט על העכבר לא נרשם גם על שמו כממציא.
וואן גוך, ומוצרט, ובטהובן. ורבים. ואפילו דוד אבידן, ודליה רביקוביץ’ שמתה כמו שמת בגלל חוסר כל.
וטיכו ברהה והאף שלו והחרם של מלך דנמרק, ו – תיאוריית שלפוחית השתן שבגללה מת בעליבות מצחיקה ומקברית. ( שמעתי את פרופ מאז"ה מספר)
<a target=_blank href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%99%D7%9B%D7%95_%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%99%D7%9B%D7%95_%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%94">http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%99%D7%9B%D7%95_%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9</div>
מצבם של היוצרים מצער. דוד אבידן איבד את חייו בשל חוב של 100 אלף שקל.
תרומתו למדינה היתה רבה לאין שיעור. קראתי מאמר לאחרונה שמוסיקה היא
הדבר הטוב ביותר לשיפור מצב הרוח. כלומר במקום לקנות תרופה אנחנו שומעים מוסיקה. לכן יש צורך בקרן ממשלתית אשר תעזור ליוצרים. הכסף יכול להגיע ממס הכנסה או מס ירושה, של אותם אלה שלא תורמים לחברה כמו יוצרים.
לדוגמא, עורך דין שיש לו הון של 500 מיליון שקל:
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3566328,00.html
אני מכירה אנשים, אמנם מעטים שלומדים משפטים בנוסף למקצוע העיקרי שלהם. וזה אומר הכל. הם חסימים מפני ניצול, הם יכולים ליצג את עצמם או להיות מוכנים לתביעות קנטרניות
נראה כאילו הרבה אנשים חשבו על העכבר, כנראה שהיה הכרחי שהוא יומצא בצורה זו או אחרת.
הרבה פעמים קורה שהרבה אנשים חושבים בו-זמנית על דבר חדש. יש נסיבות משותפות וצורך חדש, או אמצעים משותפים שעומדים לרשותם.
העניין הוא מי הראשון שירשום על זה פטנט ויצליח למסחר את ההמצאה.
תודה וברוכה הבאה.
דיי גאון, אתה
ברוך הבא. תודה.
וואו מגניב, ממש מגניב [:
תודה רבה.